כיתה ח' 6

משה בתיבה – ציור מקורי ממבט על – יואב חיון ח' 6

סיפור זה דיבר אלי כי הוא מספר על עניינים של חיים ומוות…הדילמה בסיפור זה הינה קלה יותרמדילמות קשות אחרות. כי יש לה שתי אפשרויות בלבד – האחת, להסתירו קרוב אליהם והשניה להרחיקו מבית העברים. באפשרות הראשונה יש סיכוי שיתגלה וימות, באפשרות השניה סיכוי שיחיה במקום אחר.


מכת בכורות מבעד לקטע בשירו של נתן אלתרמן "שירי מכות מצרים" – אלמה ליפשין ח' 6

 

בחרתי בשיר הזה כי אין בו שום ניסיון לשכנע שהמעשה הזה נכון באיזושהי צורה. בחרתי בשיר הזה כי הוא פשוט מתאר את מה שאני רואה במכת הבכורות, הורים שנפרדים לא בזמן מבכוריהם.


עגל הזהב דרך מדרש בתלמוד הירושלמי – אורן פרץ ח' 6

"באותה שעה" מובא בתלמוד הירושלמי, "סיים משה לקבל מפי הגבורה את כל התורה והגיע השלב הסופי שיקבל לידיו את לוחות הברית ויורידם לישראל . ומובא שהלוקחות ששה טפחים היו, שני טפחים כבר היו בידיו של משה ושני טפחים בידיו של הקב"ה ושני טפחים מפסיקים, ובאותה שעה היו חוגגים ישראל בעגל ואמרו אלה אלוהיך ישראל אשר הוציאוך מארץ מצרים, וביקש הקב"ה לחטפם מידי משה ומשה מושך אליו את הלוחות, וכל אחד מושך לצידו. "וגברו ידיו של משה".

 ח"זל מסבירים שכוחו של משה גבר על כוחו של ה' מכיוון שהתורה היא בעצם דבר חי, עם רצונות משלה. התורה נבראה כדי להמסר. אם היא לא ניתנת ולא מועברת ליעד שלה, היא מפסיקה להיות תורה ובמקרה הזה התורה הייתה בעד משה וכוחה הכריע…2 הטפחים שבאמצע הם שטח אפור, ניטרלי ומשותף לאלוהות ולאדם.


פרשת עגל הזהב דרך ציור של Poussin – נעה מונדלק ח' 6

 

הצייר משתמש בכל הכלים העומדים לרשותו כדי להחיות את הפרשה…הוא משתמש בצבעים חזקים, שפת גוף של האנשים הרוקדים בלבוש לא צנוע. הוא מצייר את עגל הזהב בגודל טבעי (בתנ"ך לא מצוין גודלו המקורי) ומוביל את המתבונן להבין את עוצמת כל האירוע שנראה מאוד חזק, המוני ומשמעותי.


סיפור רחב והמרגלים – ציור מקורי – יובל יוסיפוב ח' 6

הסיבה שבחרתי דווקא בפרק הזה היא הדילמה המוסרית שעמדה בפני רחב – האם הייתה צריכה להקריב את עמה תמורת משפחתה? מדוע עשתה זאת? כל השאלות שעולות גרמו לי לרצות להתעמק ולקרוא בפרק.


מפלת סיסרא ותוגת המנוצחים – שלושה ניתוחים לשירו של חיים גורי "אמו" – יואב ימין ח' 7 / גאיה אורן ח' 7 / יובל אונהוז ח' 6

בְּעַד  הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא, בְּעַד הָאֶשְׁנָב:

מַדּוּעַ, בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ  לָבוֹא–  מַדּוּעַ אֶחֱרוּ, פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו. 

חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ, תַּעֲנֶינָּה;  אַף-הִיא, תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ לָהּ. 

הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל,  רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר—

שְׁלַל צְבָעִים  לְסִיסְרָא,  שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה:

(שופטים ה' פסוקים כח'-ל')

אמו – חיים גורי

לִפְנֵי שָׁנִים, בְּסּוֹף שִׁירַת דְּבוֹרָה,
שָׁמַעְתִּי אֶת דּוּמִיַּת רֶכֶב סִיסְרָא אֲשֶׁר בּוֹשֵׁשׁ לָבוֹא,
מַבִּיט בְּאִמּוֹ שֶׁל סִיסְרָא הַנִּשְׁקֶפֶת בַּחַלּוֹן,
אִשָּׁה שֶׁפַּס כֶּסֶף בַּשְּׂעֲרָהּ.

שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה,
צֶבַע רִקַמְתַיִם לְצַוָּארֵי שָׁלָל, רָאוּ הַנְּעָרוֹת.
אוֹתָהּ שָׁעָה שָׁכַב בָּאֹהֶל כְּנִרְדָּם.
יָדָיו רֵיקוֹת מֵאֹד.
עַל סַנְטֵרוֹ עִקְּבוֹת חָלָב חֶמְאָה וָדָם.

הַדּוּמִיָּה לֹא נִשְׁבְּרָה אֶל הַסּוּסִים וְאֶל הַמֶּרְכָּבוֹת,
גַּם הַנְּעָרוֹת שָׁתְקוּ אַחַת אַחַר אַחַת.
שְׁתִיקַתִי נָגְעָה בִּשְׁתִיקָתָן.
אַחַר זְמַן-מָה שָׁקְעָה הַשֶּׁמֶשׁ.
אַחַר זְמַן-מָה כָּבוּ הַדִּמְדּוּמִים.

אַרְבָּעִים שָׁנָה שָׁקְטָה הָאָרֶץ. אַרְבָּעִים שָׁנָה
לֹא דָּהֲרוּ סוּסִים וּפָרָשִׁים מֵתִים לֹא נָעֲצוּ עֵינֵי זְכוּכִית.
אֲבָל הִיא מֵתָה, זְמַן קָצָר אַחַר מוֹת בְּנָהּ.

שירת דבורה בנויה בדרך שמעוררת בנו בוז לאם סיסרא, אמו של אויב ישראל. אבל שירו של גורי פועל בדיוק בכיוון ההפוך וזאת משום שהמשורר רוצה לעורר בנו הזדהות מלאה עם הכאב והאובדן של אם סיסרא… בשירת דבורה אם סיסרא מוזכרת לאחר המפלה של סיסרא והמעשה של יעל. אם סיסרא וגבירותיה מצפות בדריכות לידיעות על הניצחון המיוחל על עם ישראל בזמן שסיסרא כבר מת באוהלה של יעל. נימת השיר אירונית. לעומת זאת בשיר "אמו" אין קונוטציה שלילית לאם המצפה ויחד איתה אנו "שומעים" את דומיית רכב סיסרא. נימת השיר רגשנית ולא אירונית. לא זאת בלבד כי אם גורי מתאראת האמא כאישה מזדקנת וכסופת שיער…בסופה של כל מלחמה מצפה אמא שיכולה להיות אמא של כל אדם…

(יואב ממן)

…ואחר כך שקעה השמש וכבו הדמדומים. אין אור, אין ציפייה, אין תקווה. היא נעלמה כליל. אם סיסרא מתה מצער אחרי מות בנה. נמשורר מתייחס לאם סיסרא בחמלה ובעיני זה היחס הנכון. גם אם היא מהצד של האויב היא אמא והיא אוהבת את בנה ודואגת לו. סבל של אם שכולה לא קשור לאם הא מבני ישראל או כנענית או, לחלופין, ישראלית או פלשתינאית. הצער שלה על מות בנה גרם לה למותה. מלחמות ושכול הם תמיד כאב וצער.

קראתי שחיים גורי היה לוחם בפלמ"ח במלחמת השחרור. הוא יודע מה זה אמהות שכולות כי הוא איבד חברים בשדה הקרב ואולי הוא רוצה למסור לנו את המסר – די למלחמות וצער.

(גאיה ארן)

את ההזדהות עם הכאב האנושי יוצר גורי בכך שהוא נותן לאמו של סיסרא דמות. אנו רואים אותה כאישה מבוגרת ששערותיה כסופות. היא שכבר מבינה את משמעות המלחמה דואגת לבנה בעוד נערותיה שהן צעירות ומתלהבות מנצחונות חולמות על השלל ולא צופות שלכל מלחמה נלווה גם אובדן חיים. בסוף השיר הוא מציין שהארץ שקטה 40 שנה, אבל לאמו של סיסרא זה לא עזר והיא מתה זמן קצרלאחר מות בנה, כנראה לא עמדה בצער ובאובדן…זהו שיר אנטי מחלמתי ואני מאד מזדהה איתו ולכן בחרתי בו לעבודתי.

(יובל אונהוז)


יעל – ציור מקורי – תמר הכט ח' 6

תְּבֹרַךְ, מִנָּשִׁים–יָעֵל, אֵשֶׁת חֶבֶר  הַקֵּינִי:  מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל, תְּבֹרָךְ. 

(שופטים ה' פסוק כד')

הסיבה שבחרתי בפרק זה היא מכיוון שהוא מראה את הצד החזק של הנשים וזה דבר שאינו אופייני לתנ"ך. הוא מציד שני מצביעים אשר בחולשתם מבקשים עזרה מנשים חזקות. האחד הוא ברק שנעזר בהנהגתה של דבורה והשני הוא סיסרא אשר בחולשתו מבקש את הגנתה של יעל שבגבורתה הרבה הורגת אותו.


יעל וסיסרא – קומיקס עם ראש קצת אחר – לנואל טיראן תשבי ח' 6

  

הפרשנות הייחודית שלי לכתוב בתנ"ך זה שבתנ"ך הסיפור מסופר בתור משהו רציני, עצוב ולא מצחיק. אני הוספתי לכתוב פן מצחיק יותר וצבעוני יותר ולדעתי הכנסתי גם קצת צד ממני.


מפלת צבא סיסרא בקישון – ציור מקורי של פרט משדה הקרב – עוז פרסלר ח' 6

"אָז הָלְמוּ, עִקְּבֵי-סוּס,  מִדַּהֲרוֹת, דַּהֲרוֹת אַבִּירָיו".

(שופטים ה' פסוק כב')

פסוק כב' בשירה מדבר על דהרות סוסים. בציור ציירתי סוס שאיבד את מרכבתו והוא מבוהל. ציירתי גם את נחל הקישון שעולה על גדותיו. ברקע ישנם מאפיינים של צבא יבין המובס – קסדת קרב של חייל כנעני, יד של כנעני מת, מרכבה טובעת וכו'. את הציור ציירתי בשחור לבן שכן זה נותן אפקט עתיק…


גדעון בוחר את לוחמיו במבחן המלקקים – חולצה מקורית – סתיו לבנה ח' 6

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-גִּדְעוֹן, בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הַמְלַקְקִים אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם, וְנָתַתִּי אֶת-מִדְיָן, בְּיָדֶךָ; וְכָל-הָעָם–יֵלְכוּ, אִישׁ לִמְקֹמוֹ. וַיִּקְחוּ אֶת-צֵדָה הָעָם בְּיָדָם וְאֵת שׁוֹפְרֹתֵיהֶם, וְאֵת כָּל-אִישׁ יִשְׂרָאֵל שִׁלַּח אִישׁ לְאֹהָלָיו, וּבִשְׁלֹשׁ-מֵאוֹת הָאִישׁ, הֶחֱזִיק

(שופטים ה' פסוקים ז'-ח')

 בחרתי ללכת עם הפשט "ללקק ככלב" עד הקצה הקומי שלו ובמקום לתת הרגשה של רצינות ומתח, להעלות חיוך על פניו של הקורא המודרני. בחרתי לשים במרכז החולצה מקדימה את הסמל של הרולינג סטונז, אחת הלהקות החשובות בהיסטוריה של המוסיקה. חשבתי שיש התאמה מעולה בין הטקסט המקראי לסמל.

 

 


משל יותם – ציור מקורי – שיראז ניר ח' 6

וַיֵּאָסְפוּ כָּל-בַּעֲלֵי שְׁכֶם, וְכָל-בֵּית מִלּוֹא, וַיֵּלְכוּ, וַיַּמְלִיכוּ אֶת-אֲבִימֶלֶךְ לְמֶלֶךְ–עִם-אֵלוֹן מֻצָּב, אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם.  וַיַּגִּדוּ לְיוֹתָם, וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַר-גְּרִזִים, וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ, וַיִּקְרָא; וַיֹּאמֶר לָהֶם, שִׁמְעוּ אֵלַי בַּעֲלֵי שְׁכֶם, וְיִשְׁמַע אֲלֵיכֶם, אֱלֹהִים.  הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים, לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ; וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת, מלוכה (מָלְכָה) עָלֵינוּ.  וַיֹּאמֶר לָהֶם, הַזַּיִת, הֶחֳדַלְתִּי אֶת-דִּשְׁנִי, אֲשֶׁר-בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים; וְהָלַכְתִּי, לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים.  וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים, לַתְּאֵנָה:  לְכִי-אַתְּ, מָלְכִי עָלֵינוּ.  וַתֹּאמֶר לָהֶם, הַתְּאֵנָה, הֶחֳדַלְתִּי אֶת-מָתְקִי, וְאֶת-תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה; וְהָלַכְתִּי, לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים. וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים, לַגָּפֶן:  לְכִי-אַתְּ, מלוכי (מָלְכִי) עָלֵינוּ.  וַתֹּאמֶר לָהֶם, הַגֶּפֶן, הֶחֳדַלְתִּי אֶת-תִּירוֹשִׁי, הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים; וְהָלַכְתִּי, לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים.  וַיֹּאמְרוּ כָל-הָעֵצִים, אֶל-הָאָטָד:  לֵךְ אַתָּה, מְלָךְ-עָלֵינוּ.  וַיֹּאמֶר הָאָטָד, אֶל-הָעֵצִים, אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם, בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי; וְאִם-אַיִן–תֵּצֵא אֵשׁ מִן-הָאָטָד, וְתֹאכַל אֶת-אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן.

(שופטים ט' פסוקים ו'-טו')

 

בחרתי להשתמש בטכניקה מסויימת שמזכירה מעט קומיקס בגלל קווי המתאר הברורים, אך הצביעה נותנת יותר עומק לציור כפי שהמשל שמספר על עצים בצורה פשוטה הוא עמוק יותר מסתם סיפור על עצים ומתכוון בעצם לתת מוסר השכל לגבי החיים באותה תקופה ובכלל.


שמשון ממוטט את עמודי מקדש הפלשתים – שיר מקורי – נעמה רותם ח' 6

בראש מורם – נעמה רותם

 בטרם הפיל

שמשון את עמודיו

זעק הוא זעקה יחידה

קריאת קרב

תמתות נפשי עם פלשתים

זו היתה משאלתו האחרונה

משאלה מלאת גאווה

אך לא רבה הנחמה

אם אני אלך, חשב שמשון

אתה תלך איתי

ואם אני אאלץ להפרד מהעולם

אקח אותך בדרכי

מותי לא יהיה לשווא

תהיה לו משמעות

וגם בלי כוחי הרב

אצליח משהו לשנות

והנה, גם ללא מחלפות שערו

הצליח שמשון כמעט לנצח

ובראש מורם

לנקום את מותו

…חשבתי שיצר נקמה בלבד לא מספיק כדי להסביר את המעשה הנואש שעשה שמשון. חשבתי שצריכה להיות עוד סיבה. במעשה ששמשון עשה הייתה כמובן נקמה, אך גם הענקת משמעות למותו. דמותו של שמשון בעיני היא של גיבור מעט טראגי. מקור כוחו של שמשון כה קל להשמדה, עד שהוא דוגמא לקלות שבה אפשר לאבד כל מה שיש לך. שמשון היה כנראה אדם גאה מאד…הוא לא יכל לשאת את המחשבה שישמש לפלשתים לעבד או לשעשוע.