חולצות

כיתה ח' 1

"וַתָּקָם חַנָּה אַחֲרֵי אָכְלָה בְשִׁלֹה וְאַחֲרֵי שָׁתֹה; וְעֵלִי הַכֹּהֵן יֹשֵׁב עַל-הַכִּסֵּא עַל-מְזוּזַת הֵיכַל יְהוָה. וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ; וַתִּתְפַּלֵּל עַל-יְהוָה  וּבָכֹה תִבְכֶּה.  וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר יְהוָה צְבָאוֹת אִם-רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא-תִשְׁכַּח אֶת-אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים…"

(שמואל א', א', י'-י"א)

ה' (או בשמו כאן The OMG – The Oh My God), הוא כוכב רוק במופע ענק. המתופף שלו הוא השטן כמובן והגיטריסט הוא מלאך במשקפי שמש שחורים (אולי גבריאל?). לה' יש כובע קולי אבל במיטה המסורת המונוטאיסטית אין לו גוף אנושי או גוף בכלל. חנה צועקת מהקהל את בקשתה (או נדרה) בשפה פחות תנכי"ת ויותר משולהבת. אלוהים תעשה לי ילד.


כיתה ח' 2

עשרת הדיברות

הגרסה הבית ספרית על עשרת הדברות של הכפר הירוק החקוקות בסלע. סיסקו הוא מנכ"ל הכפר כולו וכל תלמיד בכפר מכיר אותו. בין הדברות מוזכרים לא ללכת לאחות לשווא, לכבד את התרנגול והפרה (לבית הספר יש ענפים חקלאיים וכולם עובדים בהם בכיתה ט'), לא לגנוב מה(אוכל) של הצליאקים בחדר האוכל והחשוב ביותר… לא לבטל שביתות (כי אין דבר שמעצבן תלמיד משביתת מורים שמוכרזת ובבוקר מגלים שהתבטלה).


כיתה ח' 4

"וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד-מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן-הָהָר; וּמֹשֶׁה לֹא-יָדַע, כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו–בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ."

(שמות, ל"ד, כ"ט)

בתחכום רב מתייחסים תלמידי הכיתה לטעות שנעשתה בתרגום התורה ללטינית (הוולגאטה) שהבין את "קרן עור פניו" לא כהילה סביב עורו של משה, אלא כ"קרנים". בהשפעה זו לפסלו המפורסם של ליאונרדו "משה" (המופיע על החולצה), יש זוג קרניים קטנות (ומכאן כמה קל להגיע לאנטישמיות קלאסית).

התלמידים מעבירים את הסוגיה לימינו במשפט "stop using google translate" שידועה כתוכנה העושה טעיות מגוחכות כמו הוולגאטה.


כיתה ח' 5

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר צַו אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי-אַתֶּם בָּאִים, אֶל-הָאָרֶץ כְּנָעַן"

 (במדבר, ל"ד, א'-ב')

התלמידים לוקים את הפסוק לניווט של Waze (למי יש אותו לא ברור, אולי למשה) והוייז מראה 40 שנה עד למחלף כנען דרך הר סיני. ככה זה כשתועים בדרך, בעיקר מוסרית.

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהוָה שַׁלַּח אֶת-עַמִּי  וְיַעַבְדֻנִי".

(שמות, ז', כ"ו)

כיתה ח'5 כל כך התלהבה שהגישה שתי חולצות. ובחולצה העסק מתחמם ופרעה ומשה על סף מכות…טוב מסביר את עצמו.


כיתה ח' 6

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל-אֶרֶץ מִצְרַיִם בָּאַרְבֶּה וְיַעַל עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם; וְיֹאכַל אֶת-כָּל-עֵשֶׂב הָאָרֶץ אֵת כָּל-אֲשֶׁר הִשְׁאִיר הַבָּרָד."

(שמות, י', י"ב)

מכת ארבה, מנקודת המבט הרומנטית של… הארבה עצמו. בשביל המצרים היה זה סוף כל היבולים שלהם אבל בשביל הארבה זה היה אחרת…


כיתה ח' 7

בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה וְהָיָה יְהוָה מִבְטַחוֹ.

(ירמיהו, י"ז, ז')

זו דוגמה ראשונה לאמרה או מטבע לשון שמתפתחים על בסיס פסוקי התנ"ך. אם כי מעט שונים מן הפסוק המקורי. כפי שאתם רואים ברוך הוא גבר רציני ואפילו שתי היונים מהפרסומת ההיא בטלוויזיה הגיעו לבקר.


כיתה ח' 8

"וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ:  כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת"

(שמות ב', ב'-ג')

אלוהים, שוב כקשיש עם זקן לבן, יורה בשעון המעורר שלו… שזו אולי המשמעות האמיתית של השבת לכל טינייג'ר מצוי. לקום ב־13:00 בצהרים ולשאול מה יש לארוחת בוקר.


כיתה ח' 9

"עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי־גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת-הַתֵּבָה; וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר."

(בראשית ו', י"ד)

חולצה מקורית ביותר, נח (שכידוע היה ה-צדיק בדורו, שלא היה מי יודע דור), מתכונן לבניית התיבה שתציל את משפחתו ואת חיות התבל כולה. מה שלא כתוב בפשט הוא שהתיבה הגיעה מאיקאה עם הוראות הרכבה וכל השאר. ולפי המבט התמה שיש לנח על הפנים (מבט שמכיר כל מי שהרכיב משהו מאיקאה), הדרך עוד ארוכה עד שהתיבה תעמוד, בתקווה שכל החלקים שם.


כיתה ז' 1

 

"וַיְהִי, הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב-אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם; וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ, בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם"

(מלכים ב', ב', י"א)

סיפור אליהו מועבר אל הואטס אפ, חוליית החיפוש אחר הנביא אינה מוצאת כלום שכן עלה בסערה השמימה (וגם שלח תמונה שלו, כמעט סלפי מן העלייה).


כיתה ז' 2

"וַיַּרְא יְהוָה, כִּי סָר לִרְאוֹת; וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה–וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר, אַל-תִּקְרַב הֲלֹם; שַׁל-נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ–כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת-קֹדֶשׁ הוּא"

(שמות, ג', ד'-ה')

גרסה קצת אחרת של סיפור הסנה הבוער, ה' מבקש ממשה להסיר את נעליו אך משה מסרב, הוא פוחד שנעלי הג'וצי שלו יפגעו. ה' אינו מבין מספיק במותגים ואינו מזהה את הנעל.


כיתה ז' 3

"הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל-הַצּוּר, בְּחֹרֵב, וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם, וְשָׁתָה הָעָם; וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה, לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל"

(שמות, י"ז, ו')

נו טוב, חייבים קצת הומור נמוך (תרתי משמע). כ-ו-ל-ם חשבו שמים יצאו מהסלע, כנראה שלא.


כיתה ז' 4

"שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת אֶחָד עָשִׁיר וְאֶחָד רָאשׁ.  לְעָשִׁיר, הָיָה צֹאן וּבָקָר–הַרְבֵּה מְאֹד. וְלָרָשׁ אֵין-כֹּל כִּי אִם-כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה וַיְחַיֶּהָ וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם-בָּנָיו יַחְדָּו"

(שמואל ב', י"ב, א'-ג')

החולצה העבירה את כל הסיפור לממלכת הכבשים. גם דוד הוא כבשה שלידה כל החטיפים והפופקורן שבעולם (וההלך בטח בא אליו לסרט). ממולו עומד כבש בודד והילה לראשו – קרוב לוודאי אוריה, כבר מלאך עכשיו בשמים לאחר שנשלח למותו על ידי דוד. ואולי הכבש היחיד הוא כבשה, אולי זו בת שבע וההילה מעידה על תמימותה? תחליטו אתם.


כיתה ז' 5

"וַיַּרְא יְהוָה, כִּי סָר לִרְאוֹת; וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה–וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי.   וַיֹּאמֶר, אַל-תִּקְרַב הֲלֹם; שַׁל-נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ–כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת-קֹדֶשׁ הוּא"

(שמות, ג', ד'-ה')

עוד גרסה לסיפור הסנה הבוער, אולי אם הסיפור היה מתרחש בגשם ולא בחום המדבר. ה' מבקש ממשה להסיר את נעליו לא כי המקום קדוש, אלא כי גשום וכמו כל אמא טובה, הוא חושש שמשה יתקרר.


כיתה ז' 6

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה מַה-תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ. וְאַתָּה הָרֵם אֶת-מַטְּךָ, וּנְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם–וּבְקָעֵהוּ; וְיָבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה"

(שמות, י"ד, ט"ן – ט"ז)

חולצה מיוחדת המתארת את ים סוף כבגד של ה', קריעת ים סוף היא פתיחת הריצרץ' ובני ישראל המתגלים, דומים קצת לשער החזה של גבר. סוג של חולצה על חולצה. מצחיק לראות שבקריעת ים סוף, הקריעה אליה מתייחסת החולצה במשה שאומר, "זה פשוט קורע", היא ביקוע המים לשניים, אבל המילה "קריעה, או השרש קר"ע לא מופיע כלל.


כיתה ז' 7

"וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים עַל-הָאָדָם לֵאמֹר:  מִכֹּל עֵץ-הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל.  וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע–לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ:  כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ–מוֹת תָּמוּת"

(שמות ב', ט"ז)

מהו פריו של עץ הדעת? שנים חשבנו שזה פרי אקזוטי או לפחות תפוח אדום לחי אבל מתברר שהפרי הוא שניצלים, לפחות בכפר הירוק. אצלנו בבית הספר התלמידים אוכלים יחד בחדר אוכל ענק, ממש כמו בקיבוץ, וסביב המטבח הענק ומאכליו יתפתחו, כפי שבטח שמתם לב, מיתולוגיות שונות.


כיתה ז' 9

" וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל-צְבָאָם. וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ:  כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת"

(שמות ב', א'-ג')

פרשנות קצת שונה ליום השבת, ההמצאה הגדולה ביותר של הדת היהודית. ה' מתואר כאן בדמות "איש זקן ונכבד", אך יש לו משקפיים, סומבררו ופייפ והוא מרחף על פני ענן בשלווה מוחלטת (דרך אגב יש לו שרשרת של ראפר). מה הצורך של ה' לנוח כאן? ה' מתואר פשוט קצת כמו סטלן הנמצא לו באיזה שאנטי ופיס מוחלטים.


כיתה ז' 10

" וַיַּרְא יְהוָה, כִּי סָר לִרְאוֹת; וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה–וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי.   וַיֹּאמֶר, אַל-תִּקְרַב הֲלֹם; שַׁל-נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ–כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת-קֹדֶשׁ הוּא"

(שמות, ג', ד'-ה')

עוד גרסה לסיפור הסנה הבוער, אך הפעם מקומית הרבה יותר. בבית ספר שלנו יש תלבושת אחידה ומי שיתמיד ויזלזל בו יכול להסתבך עם מנהלת החטיבה דפנה (זו שמציצה מהצד – שלא תחשבו שהיא מאד קשוחה, לא ממש). אבל… הפעם זה שהסתבך והלך ללא נעליים הוא משה רבנו, שנראה כי נמצא בדרכו לחדר המנהלת ומתחנן על חייו.


תרמית הגבעונים מבעד לנאומו המומצא של מנהיג הגבעונים טרם היציאה אל בני ישראל – ארי הפטר ח' 2

וְיֹשְׁבֵי גִבְעוֹן שָׁמְעוּ, אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ לִירִיחוֹ–וְלָעָי.  וַיַּעֲשׂוּ גַם-הֵמָּה בְּעָרְמָה, וַיֵּלְכוּ וַיִּצְטַיָּרוּ; וַיִּקְחוּ שַׂקִּים בָּלִים, לַחֲמוֹרֵיהֶם, וְנֹאדוֹת יַיִן בָּלִים, וּמְבֻקָּעִים וּמְצֹרָרִים.  וּנְעָלוֹת בָּלוֹת וּמְטֻלָּאוֹת בְּרַגְלֵיהֶם, וּשְׂלָמוֹת בָּלוֹת עֲלֵיהֶם; וְכֹל לֶחֶם צֵידָם, יָבֵשׁ הָיָה נִקֻּדִים.  וַיֵּלְכוּ אֶל-יְהוֹשֻׁעַ אֶל-הַמַּחֲנֶה, הַגִּלְגָּל; וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו וְאֶל-אִישׁ יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאנוּ, וְעַתָּה, כִּרְתוּ-לָנוּ בְרִית. (יהושע ט' פסוקים ג'-ו')

 "גבעונים יקרים! תושבי גבעון, קריית יערים, בארות וכפירה"

התכנסנו כאן הערב בשל מספר עניינים דחופים ביותר. כולכם וודאי שמעתם על בני ישראל ועל מסע הכיבושים שלהם ברחבי ארץ כנען. בהתחלה יהושע לא נדמה כאיום גדול על ערינו ואנשינו אך שמן קצר לאחר חציית הירדן, שהתרחשה באופן פלאי ומאגי, ערים מבוצרות וחזקות של עמים עוצמתיים הפלו זו אחר זו.

העיר האחרונה לפול היתה העי, שנכבשה לאחר מערכה מרובת קרבות ועקובה מדם. עכשיו נראה ששום דבר לא יוכל לעצור את בני ישראל. אלוהיהם, שאנו מתחילים להטיל ספק באי קיומו, כנראה תומך בהם באופן כלשהו.

בשל הסיבות הללו אני ומועצת הזקנים של גבעון התכנסנו וטכסנו עצה: בשבוע הקרוב, קבוצה של חמשת אלפים גבעונים מכל ערינו ייבחרו בשל יכולתם לצעוד ובשל יכולם להעמיד פנים. אל הנבחרים ישלח ציוד הכולל: שקים בלים שניתן להרכיב על החמורים, נאדות יין מבוקעים, בגדים ונעליים בלות ולחם יבש. לאחר הנאום כל המאזינים מוזמנים להגיע לתחנות הגיוס שהקמנו, שתיים בכל עיר ולהמליץ על אנשים שלדעתם יתאימו למשימה.

ברגע שקבוצתנו תגיע למחנה בני ישראל ואני בראשה, ננסה להגיע להסדר עם בני ישראל הכולל ברית צבאית. לא נספר להם שערינו קרובות כל כך ונקווה שלא יבחינו בהן…אולי ניאלץ לעבוד בשבילם או לשלם להם מיסים או אולי לשלוח חיילים לצבאם ולספק להם מזון… בהצלחה לכולנו.