עבודות סיום – כתות ז' ח'

מפלת סיסרא ותוגת המנוצחים – שלושה ניתוחים לשירו של חיים גורי "אמו" – יואב ימין ח' 7 / גאיה אורן ח' 7 / יובל אונהוז ח' 6

בְּעַד  הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא, בְּעַד הָאֶשְׁנָב:

מַדּוּעַ, בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ  לָבוֹא–  מַדּוּעַ אֶחֱרוּ, פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו. 

חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ, תַּעֲנֶינָּה;  אַף-הִיא, תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ לָהּ. 

הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל,  רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר—

שְׁלַל צְבָעִים  לְסִיסְרָא,  שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה:

(שופטים ה' פסוקים כח'-ל')

אמו – חיים גורי

לִפְנֵי שָׁנִים, בְּסּוֹף שִׁירַת דְּבוֹרָה,
שָׁמַעְתִּי אֶת דּוּמִיַּת רֶכֶב סִיסְרָא אֲשֶׁר בּוֹשֵׁשׁ לָבוֹא,
מַבִּיט בְּאִמּוֹ שֶׁל סִיסְרָא הַנִּשְׁקֶפֶת בַּחַלּוֹן,
אִשָּׁה שֶׁפַּס כֶּסֶף בַּשְּׂעֲרָהּ.

שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה,
צֶבַע רִקַמְתַיִם לְצַוָּארֵי שָׁלָל, רָאוּ הַנְּעָרוֹת.
אוֹתָהּ שָׁעָה שָׁכַב בָּאֹהֶל כְּנִרְדָּם.
יָדָיו רֵיקוֹת מֵאֹד.
עַל סַנְטֵרוֹ עִקְּבוֹת חָלָב חֶמְאָה וָדָם.

הַדּוּמִיָּה לֹא נִשְׁבְּרָה אֶל הַסּוּסִים וְאֶל הַמֶּרְכָּבוֹת,
גַּם הַנְּעָרוֹת שָׁתְקוּ אַחַת אַחַר אַחַת.
שְׁתִיקַתִי נָגְעָה בִּשְׁתִיקָתָן.
אַחַר זְמַן-מָה שָׁקְעָה הַשֶּׁמֶשׁ.
אַחַר זְמַן-מָה כָּבוּ הַדִּמְדּוּמִים.

אַרְבָּעִים שָׁנָה שָׁקְטָה הָאָרֶץ. אַרְבָּעִים שָׁנָה
לֹא דָּהֲרוּ סוּסִים וּפָרָשִׁים מֵתִים לֹא נָעֲצוּ עֵינֵי זְכוּכִית.
אֲבָל הִיא מֵתָה, זְמַן קָצָר אַחַר מוֹת בְּנָהּ.

שירת דבורה בנויה בדרך שמעוררת בנו בוז לאם סיסרא, אמו של אויב ישראל. אבל שירו של גורי פועל בדיוק בכיוון ההפוך וזאת משום שהמשורר רוצה לעורר בנו הזדהות מלאה עם הכאב והאובדן של אם סיסרא… בשירת דבורה אם סיסרא מוזכרת לאחר המפלה של סיסרא והמעשה של יעל. אם סיסרא וגבירותיה מצפות בדריכות לידיעות על הניצחון המיוחל על עם ישראל בזמן שסיסרא כבר מת באוהלה של יעל. נימת השיר אירונית. לעומת זאת בשיר "אמו" אין קונוטציה שלילית לאם המצפה ויחד איתה אנו "שומעים" את דומיית רכב סיסרא. נימת השיר רגשנית ולא אירונית. לא זאת בלבד כי אם גורי מתאראת האמא כאישה מזדקנת וכסופת שיער…בסופה של כל מלחמה מצפה אמא שיכולה להיות אמא של כל אדם…

(יואב ממן)

…ואחר כך שקעה השמש וכבו הדמדומים. אין אור, אין ציפייה, אין תקווה. היא נעלמה כליל. אם סיסרא מתה מצער אחרי מות בנה. נמשורר מתייחס לאם סיסרא בחמלה ובעיני זה היחס הנכון. גם אם היא מהצד של האויב היא אמא והיא אוהבת את בנה ודואגת לו. סבל של אם שכולה לא קשור לאם הא מבני ישראל או כנענית או, לחלופין, ישראלית או פלשתינאית. הצער שלה על מות בנה גרם לה למותה. מלחמות ושכול הם תמיד כאב וצער.

קראתי שחיים גורי היה לוחם בפלמ"ח במלחמת השחרור. הוא יודע מה זה אמהות שכולות כי הוא איבד חברים בשדה הקרב ואולי הוא רוצה למסור לנו את המסר – די למלחמות וצער.

(גאיה ארן)

את ההזדהות עם הכאב האנושי יוצר גורי בכך שהוא נותן לאמו של סיסרא דמות. אנו רואים אותה כאישה מבוגרת ששערותיה כסופות. היא שכבר מבינה את משמעות המלחמה דואגת לבנה בעוד נערותיה שהן צעירות ומתלהבות מנצחונות חולמות על השלל ולא צופות שלכל מלחמה נלווה גם אובדן חיים. בסוף השיר הוא מציין שהארץ שקטה 40 שנה, אבל לאמו של סיסרא זה לא עזר והיא מתה זמן קצרלאחר מות בנה, כנראה לא עמדה בצער ובאובדן…זהו שיר אנטי מחלמתי ואני מאד מזדהה איתו ולכן בחרתי בו לעבודתי.

(יובל אונהוז)

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s